בטח קרה שהרגשת שאת לבד.
ושאף אחת לא יכולה להבין אותך.
שאת היחידה שסובלת ככה, וכולם מסביבך...כלל לא מבינות.
בטח גם את ספגת משפטים כל כך כואבים, מזלזלים, מעליבים, משפטים שהוכיחו כמה את לבד...

בעמוד זה, אנו נותנות במה לסיפורים אישיים וליומנים שנשים כתבו מתוך הסבל.

אם אינך מרגישה צורך או רצון לקרוא חומר זה, אל תעשי זאת.

רגע לפני שתקראי -

 

חשוב לציין:

לא תמצאי כאן את הסיפורים הקשים יותר.

רוב הנשים שהיו מאושפזות במשך חודשים ארוכים (בבית או בביה"ח), פשוט אינן מסוגלות לעלות על הכתב את החוויה הנוראית שעברו בזמן שקדם ללידה.

אם זאת את, דעי שגם את, החולה הקשה, לא היחידה: לא היחידה שעברת שבועות וחודשים בבית החולים, לא היחידה שהקיאה 50-100 פעמים או יותר ביום, לא היחידה שקרעה את הושט מרוב הקאות, לא היחידה שהגיעה למשקל של 35 ק"ג, לא היחידה שהיית מחוברת לפיק ליין, זונדה, לעירוי, לצינור הזנה או ל-TPN למשך חודשים, לא היחידה שקיבלת טיפול ב"הום קייר" עם אשפוז בית ועירוי זופרן סביב השעון עד הלידה, לא היחידה שנכנסה ללידה מוקדמת בגלל המצב, ולא היחידה שאפילו ל"ע איבדת את תינוקך עקב מצבך החמור, לא היחידה שבטראומה קשה, לא היחידה שלא מסוגלת אפילו לקרוא את הסיפורים של נשים אחרות כי זה מחזיר אותך אחורה לקושי העצום, לריחות, לסבל, לתחושה שעוד רגע אינך כבר בין החיים.

אז גם אם לא תמצאי את סיפורך בקבצים המצורפים, דעי שגם את לא לבד. אנחנו באופן אישי דיברנו עם עשרות נשים המגיעות למצבים המתוארים בשורות אלו, ולמרות שכל אחת ואחת הסובלת ברמה הזאת בטוחה שהיא היחידה - לצערינו, את לא היחידה. את לא לבד. ויש מי שמבינה את מה שעברת.

בתפילה שבעזרת כל החומרים באתר, כל אחת תמצא הבנה ותמיכה.

 

​